החלטה בתיק עמ"ת 41669-12-11

1. מונח בפני ערר המדינה, על החלטת בית משפט השלום באשדוד, (כב' השופט גיל דניאל) במ"ת 30556-11-11, מיום 20.12.2011, לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים הפלילים נגדו בת.פ. 30494-11-11, והוחלט לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים לבית הוריו.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, יחד עם אחר, יעקב (בן דוד) מרציאנו, ובו שני אישומים. האישום הראשון מייחס למשיב עבירות בנשק בכך שבין התאריכים 17.8.11 ל-25.10.11, או בסמוך לכך, החזיק מתחת לקרוואן, בו החזיק במשק 15, במושב שדה דוד, אמצעי לחימה - לבנת חבלה, שני נשקים דמויי תת מקלע מאולתר ושתי מחסניות מותאמות לתת מקלע מסוג עוזי שהוסבו לשימוש בנשקים, שבכוחם להמית אדם, ובלא רשות על פי דין. האישום השני מייחס למשיב עבירה של קבלת רכוש שהושג בפשע בכך שבקרוואן שבו החזיק נמצא רכוש גנוב: אופנוע, מחשב נייד וטלוויזיה, רכוש אשר לגביו קיימות תלונות של מתלוננים.

3. אין חולק כי המשיב החזיק בקרוואן הנדון במושב שדה דוד. את הקרוואן שכר ממר נחמני. מתיק החקירה עולה כי במתחם יחידת המשק של מר נחמני קיימים מבנים נוספים, הממוקמים ביחס לכביש הגישה ליחידת המשק לפי הסדר הבא: הבית של משפחת נחמני, לאחריו מסגריה ולאחרי המסגריה שלושה קרוואנים.  על פי חומר החקירה הקיים, נמצא כי בחיפוש אשר נעשה במתחם הקרוואן, נמצאו אמצעי הלחימה הנדונים מתחת לקרוואן.

4. המחלוקת העיקרית שעמדה בלב הכרעתו של בית משפט קמא נוגעת לשאלה האם ניתן לייחס למשיב, אשר החזיק בקרוואן האמור, את החזקת אמצעי הלחימה שנתפסו. בעוד שהמדינה טענה כי יש ליחס למשיב את החזקת אמצעי הלחימה הנדונים מעצם החזקת הקרוואן על ידי המשיב, לרבות תשתית ראייתית נסיבתית המחזקת את דבר ההחזקה באמצעי הלחימה על ידי המשיב, באופן שמתקיימת ההחזקה הקונסטרוקטיבית במלוא עוצמתה, טען המשיב כי לנוכח העובדה כי בחצרים, ביחידת המשק הנדונה, הסתובבו אנשים רבים, משפחת נחמני - בעלת יחידת המשק, עובדי המסגריה וכן עובדת היותה של הגדר הסוגרת את מתחם יחידת המשק פרוצה, כל אלה מכרסמים בתשתית הראייתית, ולו ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה של ההליכים, כי המשיב החזיק באמצעי הלחימה שנתפסו.

5. בית משפט קמא, לאחר שבחן את חומר החקירה, ופרט אחת לאחת את התשתית הראייתית הקיימת, קבע כי ממכלול הראיות הקיימות בחומר החקירה, ניתן לקבוע, ברמה הלכאורית, כי המשיב הוא המחזיק בקרוואן וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, להרשעת המשיב בעבירה של החזקת נשק, המיוחס לו בכתב האישום. יחד עם זאת, מצא בית משפט קמא כרסום בראיות לנוכח העובדה כי יחידת המשק מוחזקת על ידי אנשים נוספים דהיינו, משפחת נחמני, וגם לנוכח העובדה כי הגדר המקיפה את יחידת המשק היתה פתוחה באופן שאפשרה כניסתם של גורמים בלתי ידועים לתוך המתחם. לפיכך קבע כי, התשתית הראייתית איננה איתנה דיה ולנוכח הכרסום האמור בתשתית הראייתית ראה לנכון לבחון חלופה למעצרו של המשיב.

חלופת המעצר נבחנה בסיוע שירות המבחן אשר המליץ על שחרורו של המשיב לבית הוריו בקרית גת והמלצה זו אומצה על ידי בית משפט קמא. מכאן הערר.

6. אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי ועיינתי בחומר החקירה הרב שבא בפני, סבורה אנכי כי יש לקבל את הערר במובן זה שאינני סבורה כי קיים בחומר החקירה כרסום ראייתי המצדיק בחינת חלופה למעצרו של המשיב. סבורה אני כי קיימת תשתית ראיתית איתנה למדי כי המשיב החזיק באמצעי הלחימה הן מעצם עובדת החזקתו את הקרוואן והן מן התשתית הראיתית הנסיבתית הקיימת שלא ניתן להתעלם ממנה. החזקת אמצעי הלחימה הנדונים מגלמת מסוכנות ברמה גבוהה שחברה מתוקנת לא תגלה לגביה כל סבלנות ולפיכך אין לצידה חלופה.

7. אסביר דבריי:

מחומר החקירה עולה כי בחודש אוגוסט שנה זו נעשה ניסיון התנקשות בחייו של המשיב וזמן קצר לאחר מכן שכר המשיב את הקרוואן ביחידת המשק של משפחת נחמני. כמו כן הראיות מצביעות על כך שהמשיב החזיק בקרוואן וכי בשני הקרוואנים הנוספים לא התגוררו אנשים. 

מר נחמני, אשר נחקר ארוכות, סיפר כי המשיב ציין בפניו כי הוא מבקש להתרחק מהעיר וכי " יש לו בלגן" ולכן ביקש לשכור את הקרוואן.

המשיב בחקירתו לא הכחיש כי שכר את הקרוואן ממר נחמני והחזיק בו אך הכחיש את החזקת אמצעי הלחימה שנתפסו מתחת לקרוואן.

סוגיית עוצמת הראיות ביחס ל"החזקת" אמצעי הלחימה נוגעת לעובדה כי הקרוואן מצוי בתוך יחידת המשק של מר נחמני, שבה כאמור פועלת גם מסגריה המעסיקה עובדים.

מחומר החקירה הרב, שנאסף במסגרת החקירה הנדונה, במסגרתה נחקרו גם עובדי המסגריה וגם בני משפחת נחמני, עולה תשתית ראייתית לכאורה כי לא היה לאיש מהנוכחים במתחם כל עניין בקרוואן ובהתאם כל גישה לקרוואן של בו החזיק המשיב. למשיב היתה לכאורה חזקה מלאה בקרוואן.

הראיות הנסיבתיות הקיימות בתיק, אותן אפרט להלן, מחזקות את קיומה של החזקה שבחוק לפיה, המחזיק  באמצעי הלחימה שנמצאו מתחת לקרוואן הינו המשיב, בהיותו בעל השליטה באמצעי הלחימה במובן זה כי היתה לו היכולת, על פי מהלך העניינים להגיע לעשייה פיזית בחפץ או לקבוע את גורלו הפיזי של החפץ  וכי נטל הוכחת היפוכו של דבר, לא נסתר גם לא ברמה הלכאורית. (ראה ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (1) 813, 823-826).

כאמור, ניסיון ההתנקשות בחייו של המשיב מהווה ראשית ראיה למניע להחזקת אמצעי לחימה ונשקים להגנתו של המשיב. אמצעי הלחימה נמצאו מתחת לקרוואן בו החזיק המשיב, ולא מתחת למבנה אחר או מסתור אחר בתוך מתחם יחידת המשק של משפחת נחמני.

בתוך הקרוואן נמצאו טביעות אצבע של אדם בשם לאון וכן נמצאו טביעות אצבע על ניילון ועל נייר שעטף את לבנת החבלה של אדם בשם יעקב מרציאנו.  השניים שנחקרו בעניין זה שמרו על זכות השתיקה וכך גם המשיב. העובדה שהמשיב ביקש שלא למסור גרסה לגבי נושאים אלו, הנוגעים לשאלת פשר הימצאותן של טביעות אצבע של לאון בתוך הקרוואן וטביעות אצבע של מרציאנו על נייר שעטף את לבנת החבלה,  מחזקת את ראיות התביעה לעניין עצם החזקת אמצעי הלחימה ושליטתו של המשיב בהם, גם אם באמצעות אחרים. אדם תמים שאין לו קשר לאמצעי הלחימה האמורים היה מוסר על אתר גרסת הגנה מפורטת.

גם שתיקתו של מרציאנו, שטביעת אצבע שלו נמצאה על שקית הניילון ונייר העיתון שעטפו את לבנת החבלה, מחזקת את התשתית הראייתית, הקושרת את המשיב להחזקת אמצעי הלחימה האמורים.  

אומנם, אין להתעלם מן העובדה כי במתחם המשק החקלאי של משפחת נחמני  מסתובבים אנשים אחרים, בני משפחת נחמני, עובדי המסגריה ואולי גם אורחים אחרים. אולם, משהוכח ברמה הלכאורית של הדברים כי המשיב מחזיק בקרוואן, הנמצא מרוחק מביתם של בני משפחת נחמני ומעובדי המסגריה, ומקום שנמצא כי אמצעי הלחימה נמצאו מתחת לקרוואן שבו מחזיק המשיב, ולא במקום המרוחק מן הקרוואן בנקודה כלשהי בחצר, מחזקת את המסקנה כי אין בקיומם של מחזיקים נוספים בחצר כדי לגרוע ממעמדו של המשיב כמחזיק באמצעי הלחימה ועליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר. מה גם, שהראיות לא הצביעו על כך שלגורם אחר מן הנוכחים בחצרים היתה נגישות לקרוואן.

כאמור, המשיב בחר לשתוק ולא למסור גרסת הגנה. שתיקה אשר יש בה לחזק את החזקתו ושליטתו באמצעי הלחימה ובוודאי שאין בה כדי לסייע לו כדי לסתור את החזקה האמורה.